זהו. הייתי בקורס. אפשר לחזור הביתה ולנהל את הקיבוץ החדש !
ל"זרם הקיבוץ המתחדש" לקח זמן רב לארגן קורס רציף עבור מי שרוצה לנהל תהליכי שינוי על בסיס של נסיון נצבר ואמירות אקדמיות. המחזור הראשון של מנהלים עם תעודה, סיים את הזמן שהוקצב ללימודים ולפני שמתפזרים, מנסים להעריך את מה הקורס תרם ומה יש לשפר.
כל מי שהיה בכל המפגשים ולא החסיר אף מילה ממה שנאמר, צריך להיות מסוגל לנהל!!! ומי שאומר שלא יכול, שלא יחזור הביתה. וגם יחזיר את התעודה היפה שקיבל.
לא לשכוח! גם לא מסכים עם מה שיש בבית עכשיו, וגם לא יכולים לשנות, זה מייאש.
זה לא חשוב שבעצם, אנחנו אמורים לנהל קיבוץ חדש שטרם הגדרנו: מה זה בדיוק קיבוץ חדש?.
ולא סתם לא הגדרנו. מחפשים סיסמה גואלת כמו: "בשינוי מתמיד"..... או "לזרום...........," אמירות שמציגות מצב בשינוי מתמיד, אין סופי. אמירות שהן שקר. גם הירדן נשפך לים המוות.
ובאמת, לא הגדרנו כי על פי התפישה המתגבשת, אין כלל צורך להגדיר. כל קיבוץ יחליט מה שהוא רוצה להיות ורק צריך לדאג ששלטונות המס לא יבטלו לנו את התואר "קיבוץ" ולא יפחיתו בזכויותינו הנשחקות בלאו הכי.
ולמי שאיכפת מהנוסטלגיה וחשוב לו שיקרא קיבוץ, שיהיה קיבוץ. מה זה בעצם משנה. ואם יש כאלה שמתבלבלים מהמצב הזה, אותם אני יכול להרגיע. לכל דבר מתרגלים. תתרגלו גם למצב החדש.
האמת היא, שכאשר באתי לקורס, ושמעתי את דברי הפתיחה של מזכיר התנועה, נתן, הייתי בטוח שהדברים שישמיעו באוזנינו הם אומנם על דעת התנועה ובשמה. ככה רציתי להאמין.
ואני עדיין מקווה שככה זה היה צריך להיות. כי הרי מה צריך מזכיר תנועה, עסוק ומוטרד בבעיות הכלל, להתפנות כדי לפתוח קורס ולסיים קורס כזה - מאורגן על ידי האגף לשיוך דירות, בתמיכה מקצועית של המכון לייעוץ אירגוני, תחת המטריה של המי"ל ובהשתתפותם של מרצים שהתמחו בעניין, - אם לא כדי להדגיש את הגיבוי והחסות שהוא מבקש להעניק לפורום נכבד זה ולתורה שמקנים למשתתפים.
איך אמר מנהל הקורס: המרצים באו להגיד לנו ולא אנחנו נגיד להם. והוא צודק.
המפגשים לא התכוונו להיות במה לדיונים של משוכנעים או למציעים חלופות, אלא הצגת עמדות מגובשות של בעלי נסיון שכבר התנסו. אנשים בעלי עמדה מגובשת ושולטים במצב. אנשים שמציעים את מרכולתם למשלמים מראש. וכל השאר, זה לא חשוב.
אלא מה? כמה דמויות ששמעתי את הרצאותיהם, וחשבתי לתומי כי מייצגים עמדה רשמית, אכזבו אותי. התברברו בהצגת הדברים, ואני מודה שמרוב תסכולים עליהם, התקשיתי להאזין ומידי פעם הערתי הערותי בקול. אם יש שנפגע, אני מתנצל.
אני רציתי שיכבדו אותי ולא יתיחסו אלי כי אל: "לא מבין כלום." אני, אמשיך לחשוב, כי נציגי תנועה, מותר להם להיות מודעים שהם בכל זאת אמורים לייצג דעה. דעה יותר מבוססת ומכוונת ולא סתם דברים שניתן לשמוע אותם ליד כל שולחן בחדר אוכל - אם יש מי שעוד זוכר איך זה נראה.
גם אם אינני מאוהדי "כבר שנים זה ככה", מזכירי התנועה והשליחים מתאמם אמורים בכל זאת, בעיני, לייצג יותר מאשר סתם קדנציה של פקידות בכירה, האמונה על גבית מיסים, כתיבת מאמרים ודאגה לבחירות שבדרך.
ואם לא יכולים, אין דבר. אולי לא צריכים תנועה. וזה יכול להיות בסדר. מה?
זה לא קורה שדברים משתנים? וקיבוץ צריכים? לא בטוח.
במציאות אין כל דימיון בין מה שהכרנו קיבוץ, ידענו קיבוץ ומה שאנחנו אמורים לנהל מחר, להוציא את השם קיבוץ שאיננו יכולים להשתחרר ממנו.
והאמת היא שאיננו רוצים להשתחרר ממנו - וגם לא כדאי לנו.
אמר לנו מרצה אחד, והוא בעל סמכה, שהמושג קיבוץ, מוזכר 126 פעמים במיני חוקים ותקנות, ושיניו יכול לבלבל את כל המדינה המבולבלת גם בלי הקיבוצים.
והרי לא השם חשוב אלא הכישרון לעשות כל שרצינו לעשות מבלי שירגישו שאנחנו כבר לא מה שהינו. זה אגב, מה שעושים לכלל החברים. אני יודע ובטוח שיש מי שיכול לעשות זאת. יש מומחים בכתיבה של החלטות, שכל אחד שיקרא את אותם המילים עצמם, יפרש אותם כמידת רצונו ומצב רוחו. המצב הזה הוא גם הסבר סביר לפער שבין מספר המשתתפים בדיונים לבין המצביעים בקלפיות.
איך מנסחים זאת? למשל................
אם ההגדרה של כלב זה: חייה הולכת על ארבע, נובחת ונראה כמו כלב, אזי זה "כלב - לרבות חתול". וזה תקף. בבית המשפט, זה תקף.
אז, אם קיבוץ זה "קיבוץ", כי כולם אומרים שהוא "קיבוץ", והוא רשום אצל הרשם כאגודה שיתופית, אז גם "מושב" ו"ישוב קהילתי" וגם "שכונה ליד קיבוץ" הם "לרבות" כי גם הם רשומים אצל אותו רשם שרושם אגודות. לא צריך לעשות מזה עניין.
פעם קיבוץ היה: "קולקטיביות רעיונית", ו"עזרה הדדית מתוך הכרה", (ולא מסי "רשת ביטחון" כולל לכאלה שלא הגיע להם) - ו"ערבות הדדית בלתי מוגבלת", (גם לכאלה שהפקידו כספינו אצל רמאים) ו"עבודה עצמית". והמתנות שקיבלנו ליום הולדת נתנו לועדת חברים. היום כל זה השתנה - ללא כאבים ובלי שנרגיש. פשוט נשרו. - ונשאר לשנות עוד כמה דברים קטנים - "חלוקת מניות על חשבון הנכסים המשותפים", "לשייך את הדירות", "להחליף את תלושי התקציב בתלושי משכורת מנוקי מס קהילה" וזהו.
את השלט בכניסה לא נחליף. שלט העץ שניתן לנו על ידי קרן היסוד נשאיר כמו שהוא.
על השלט כתוב שם הקיבוץ, תאריך עלייתו על הקרקע וזאת הוכחה שהישוב הוא "קיבוץ". לפחות עד שיחליפו את השלט.
ואני מסכים שגם נשנה את השם. משום שאנחנו מתנהגים אחרת מ"קיבוץ". ומשום שתמיד השתדלנו לדבר רק אמת. ומשום שאיננו מתכוונים להיות מוטציה של דבר ברור אלא מתכוונים להיות באמת אלטרנטיבה לאחת ההצלחות שזמנה עבר, וההתנהגות שלנו בפועל איננה מצדיקה להשתמש בשם שאמור לזהות דבר אחר.
אלא מה? הבעיה היא לא רק בכתובים ובשמות, אלא בתחושות הלב.
אנחנו כל אחד לחוד, מאחלים לתחושות של נחת ושלמות נפשית, המשפיעים עלינו כבני אדם שלמים המבקשים קצת שקט וביטחון בעתיד טוב יותר. מאחלים לפרטיות, לאחריות על מעשינו ובעלות על הנכסים שיצרנו לאורך השנים, ומאחלים ליחסי אנוש מבוססים על אמת, חברות אמיתית ושכנות טובה שלא תלויה בדבר.
אנחנו רוצים להיות שייכים מתוך החלטה פנימית ולא אסירי מצב כלכלי חברתי ובגין תקנון שאיננו יודעים כיצד לטפל בו, ופרקים חשובים ממנו איננו מקיימים.
אין סיבה טובה לרצות "לזרום עם הזרם", או לבצע רצף של שינויים "קטנים" כי אבדנו את הכוח והרצון לכוון את "הזרם" או לשמור בסוד גלוי מטרות שכולם רואים.
באם להתייחס למספר המשתתפים באסיפות/שיחות הקיבוץ, רבים מאיתנו עייפו מהטיפול בשינויים. עייפנו מתשובות ואמירות מנוסחות בקפידה, לעובדות שהם ההפך מהכתוב. אנחנו מסתפקים ומתפשרים על "תיקונים" קטנים - כך אומרים לנו - בתקווה שלא נידרש להחלטות של ממש. ובתהליך הזה שורפים חברויות של שנים, שכנות תמימה ומיצרים תנאי סביבה שתכביד עלינו לקיים את הישוב עצמו.
אז מה להגיד.
אני אומר כי צריך להגיד באומץ כי פנינו לדבר אחר. שונה ממה שהיה. שיקום על חורבות הישן.
המארגנים של הקורס הזה, עשו מאמץ גדול, ובהצלחה, למלא את כל הזמן שהובטח להקדיש לנו, בנסיון להציג מידע והתנסויות של אחרים.
זה חשוב. תמיד חשוב ללמוד מכל מי שחושב שהוא עצמו למד. האם זה מספיק כדי להנהיג ולנהל קיבוץ חדש לא מוגדר - לא בטוח.
כדי להוביל ולהנהיג קהילה רב דורית צריכים הרבה מעבר ל 60 שעות של הרצאות ואפילו נעזרות במצגות צבעוניות ודפי הסבר.
להוביל קהילה רב גילית בכיוון ההפוך לכיוון בה הלכה במשך שנים, קשה הרבה יותר.
להוביל קהילה על ידי אמירות שנוסחו כדי לא להרגיז את "הזרם האחר", בילתי אפשרי וגם לא מוצדק.
המוביל תהליכים כאלה חשוב כי יתברך גם בתכונות של מנהיג. תכונות המשרות ביטחון ונהנה מאמונם של אלה אותם הוא מוביל, אלה האמורים לקבל את הצעותיו וללכת איתו ואחריו.
נסיון מוקדם בעבודה עם אנשים או בשביל אנשים, הוא תנאי קריטי. הרצאות עוזרות. אבל לא מספיק. הרבה הרצאות, יותר טוב. קורס, משפר. וכולם ביחד אינם במקום שכל ישר ושיכנוע פנימי כי הכיוון הוא צודק ונכון, ותואם את צרכי הזמן והסביבה.
הציבור עייף מנביאי שקר וסיסמאות סרק. וגם אני.
עבור הבאים לקורס הבא, יש מקום לשיפורים ותוספות.
אז המארגנים, רשמו לפניכם. ואל תביאו מרצים שמתיחסים אלינו, חברי הקיבוצים, כחבורת חלמאיים שנפלנו על התחת. ויש שחושבים כך.הופעתם ואמירותיהם מזלזלות, מעליבות, ומרגיזות. הבאים לקורס מבקשים לעזור בביתם לשקם קהילות של אנשים טובים שנקלעו למשבר. סיבות המשבר רבות ומגוונות ולא רק כי האנשים נהגו בחוסר אחריות ובטיפשות.
זה קצת יותר מסובך.
ואת מה שלא דיברנו במפגשים האלה, נימצא הזדמנות לדבר במפגשים אחרים. אם מפגשים ממוסדים ואם סתם בפגישות חברים. אני מקווה.
ולכל אחד מהמשתתפים, איחולי הצלחה בדברים שבהם אתם מקווים להצליח.
אבל הזהרו . בקיבוץ שלנו,- (אצלכם רק מפרגנים), העושים למען הקהילה וגם מצליחים, נועדו לשלם מחיר אישי כבד. שימו עין.!
ואחרי הכל, שאלו את עצמכם האם אישית, אתם מוכנים להתמודד עם התוצאות של התקנונים שכפיתם על החברים. אפילו שהתקבלו בהצבעת קלפי.
באם אינכם משוכנעים שתעמדו במשימה, הרפו. תקנו את ההצעות עד שתשלימו איתם בעצמכם.
ונאחל כי נהיה בריאים........ ושלום על ישראל.
אמן.
דני פלד - ניר יצחק.
דני פלד - ניר יצחק של 2006. אחרי 54 שנות חברות אני לומד למה התכוונו.
